בתחילת שנת 2003 נכנסה לתוקפה רפורמה מקיפה בשוק ההון במסגרתה הוטל לראשונה מס על הבורסה ועל אפיקי החסכון. רפורמה נוספת נכנסה לתוקף ב – 1.1.05, במסגרתה הופחתו שיעורי המס על ניירות הערך הזרים. לאחר שתי רפורמות אלה, נותר המצב החקיקתי סבוך. התמצאות ברזי המיסוי של האפיקים השונים בשוק ההון, הותירה פעמים רבות גם המומחים אובדי עצות. שיעורי המס שונים חלו בשוק ההון – 10%, 15%, 25%, 35% ואף 49% – והשאלה איזה שיעור חל ביחס לאיזה מכשיר נותרת פעמים רבות חסרת מענה חד משמעי. לעיתים, אף על מכירה של נייר ערך אחד עשויים לחול ארבעה שיעורי מס שונים: כך לדוגמה, נייר ערך הנסחר בבורסה בישראל ובחו"ל ואשר הוחזק ע"י בעל המניות קודם לרישומו למסחר עשוי להיות כפוף לשיעורי מס שונים ביחס לחלק הרווח שנצבר מיום הרכישה עד לרישומו למסחר בחו"ל, ממועד הרישום בחו"ל ועד לרישומו למסחר בישראל, בין מועד זה למועד מיסוי שוק ההון בישראל (1.1.03), ולאחר מועד זה.
| על רקע מצוקה זו, אושרה בחודש אוגוסט האחרון רפורמה חקיקתית נוספת בתחום מיסוי שוק ההון. הרפורמה, שתיכנס לתוקפה ב – 1.1.2006 הציבה לעצמה כמטרה עיקרית ליצור אחידות במיסוי שוק ההון.
האם המטרה תושג? בראייה כללית לטווח הארוך – התשובה חיובית. אכן ניכר צמצום ניכר של שיעורי המס השונים ושיטות המיסוי השונות: העקרון המנחה הוא ששיעורי המס – הן על ריבית והן על רווחי הון אוחדו והוצבו על של 20% מהרווח הריאלי (הפרשי הצמדה והפרשי שער פטורים ממס). גם המס על הדיבידנד הועמד על שיעור של 20%, וכמו כן יתאפשר קיזוז בין הפסדי הון לריבית ולדיבידנד. עם זאת, בניתוח פרטני יותר של הוראות הרפורמה ניתן לומר כי עדיין קיימים לא מעט חריגים לרעיון האחידות, כגון שיעורי המס המיוחדים שנקבעו ביחס לבעלי מניות מהותיים (המחזיקים מעל 10% בזכויות), או ההבחנה בין אפיקים צמודים לשאינם צמודים. זאת ועוד, גם כאשר הרפורמה יוצרת אחידות, הרי שלאור הוראות המעבר ייארך עוד פרק זמן בלתי מבוטל עד שאחידות זו תמצא ביטויה באופן מלא, ועדיין יוסיפו ויחולו בשנים הקרובות שיעורי מס שונים ביחס למכשירים שנרכשו קודם ליום 1.1.2006. נציג להלן את עיקרי השינויים על יחידים ביחס למצב כיום, ואת ההשלכות הנגזרות מהם: |
| העלאת שיעורי המס בשוק ההון על ריבית ורווח הון |
| בעקבות הרפורמה יועלו שיעורי המס מ – 15% ל – 20% על הרווח הריאלי במכירת ניירות ערך סחירים וכן על ריבית ריאלית (צמודה למדד או משולמת במט"ח). כמו כן, יועלו שיעורי המס ביחס לאפיקים הסחירים הבלתי צמודים (פקדונות שקליים, אג"ח שקלי לא צמוד, מק"מ) מ – 10% ל – 15%. |
בהקשר זה יש הבחנה בין ריבית ובין רווחי הון לעניין תחולת השינוי:
ביחס לריבית, העלאת שיעור המס תחול רק ביחס לריבית שנצמחה החל מ – 1.1.2006. כך לדוגמה, ריבית שנצברה בתוכנית חסכון שנפתחה ב – 1.1.2004 ומשתחררת ב – 1.1.2007 נצמחה על פני 3 שנים – מתוכן שנתיים לפני תחילת התיקון החוק. לכן, על 2/3 מהריבית יחולו שיעורי המס הקודמים (15% בהנחה של תוכנית חסכון צמודה) ועל 1/3 מהריבית יחול שיעור המס החדש (20%).
לעומת זאת, ביחס לרווחי הון – העלאת שיעורי המס תחול על מלוא הרווח – גם כזה שנצבר קודם ליום 1.1.2006. לדוגמה – אם רכשתי מניות בבורסה בשנת 2003 ואמכור אותן בשנת 2006 ישולם שיעור מס של 20% על מלוא הרווח, וזאת אף אם עליית הערך היתה כולה קודם לשנת 2006 (במועד בו שיעור המס היה 15% בלבד).האם כדאי לבצע מכירה רעיונית בסוף השנהלאור העלאת שיעורי המס על מלוא רווח ההון מני"ע סחירים מאפשר החוק לבצע "מכירה רעיונית" של ני"ע (מכירה ורכישה מחדש של ני"ע באותה כמות ובאותו יום) במהלך חודש דצמבר 2005. משמעות המכירה הרעיונית היא "קיבוע" המס בשיעור של 15% על הרווחים שנצברו לפני 1.1.06. לכאורה – נקיטה בדרך זו עשויה אכן לחסוך את עליית המס מ – 15% ל – 20% (עליה של 33%), וביחס לאג"ח שקלי לא צמוד את העלייה מ – 10% ל – 15% (עליה של 50%).
מאידך גיסא, גם אם נתעלם מעמלות ביצוע בגין המכירה הרעיונית, החסרון הוא שבחירה בדרך זו מביאה להקדמת תשלום מס, הגם שאין כל ודאות לגבי שער נייר הערך במועד המימוש בעתיד. כך לדוגמה, אם ירד השער בשנת 2006 ביחס לשער בסוף 2005, התוצאה תהיה תשלום מס ב – 2005 לצד הפסד לצורך מס ב – 2006. הפסד זה יהיה אמנם ניתן לניצול באותה שנה ובשנים הבאות כנגד רווחים אחרים (לרבות כנגד ריבית או דיבידנד), אולם ניצול ההפסד תלוי כמובן בקיומם של רווחים בכמות מספקת. כמו כן גם לאלמנט של הקדמת תשלום המס עלויות משלו (עלויות מימון או אבדן ריבית אלטרנטיבית).
ככלל, ניתן לומר שכדאיות ביצוע מכירה רעיונית תגדל ככל שבנייר הערך גלומים רווחים גבוהים עד סוף 2005, ככל שקיימת ממילא נטייה לממש את נייר הערך בתוך פרק זמן לא ארוך, ככל שהצפי לירידות שערים לאחר 2005 קטן (לדוגמה אג"ח או קרנות אג"ח "סולידיות") וככל שבידי המשקיע צפי לרווחים עתידיים או להכנסות מריבית בשנים הבאות (שיאפשרו גם במקרה הגרוע את קיזוז ההפסד).
מניסיון העבר ניתן להצביע על כך שבסוף שנת 2003, ניצלו רבים את האפשרות למכירה רעיונית, אך זאת – על רקע העובדה שהמס שחל באותה עת על המכירה היה מס מחזור בשיעור של 1% בלבד. כיום, כאשר שיעור המס במכירה הרעיונית יעמוד על 15% מהרווח, יש להניח שלא מעט משקיעים יחשבו פעמיים בטרם החלטה.יצירת קטגורית מס חדשה – "בעל מניות מהותי"הרפורמה יוצרת הבחנה שלא היתה קודם לכן, ועל פיה ימוסה "בעל מניות מהותי" בשיעורי מס שונים ממשקיעים אחרים. ביחס לרווחי הון ודיבידנד שיעורים אלה גבוהים ב – 5% ממשקיעים אחרים (20% על אפיקים בלתי צמודים ו – 25% על מניות, אפיקים צמודים ודיבידנד). ביחס לריבית – ישולם בכל מקרה מס לפי שיעור המס השולי (כיום – 49%, ומופחת בהדרגה עד 44% בשנת 2010).
"בעל מניות מהותי" מוגדר ככל מי שמחזיק ב- 10% לפחות באחד או יותר מאמצעי השליטה בחבר בני האדם שניירות הערך שלו נמכרים או שהוא משלם הדיבידנד או הריבית. מדידת ה – 10% נעשית באופן מרחיב ביותר הכולל החזקה במישרין ובעקיפין באמצעי השליטה וכן החזקה ביחד עם קרוב משפחה ואף ביחד עם שותף עסקי שיש עמו הסכם לשיתוף פעולה בעניינים מהותיים של החברה. כמו כן, די בכך שמקבל הדיבידנד או המוכר היה בעל מניות מהותי במועד כלשהו ב – 12 החודשים שקדמו למכירה (או חלוקת הדיבידנד) על מנת שיתחייב בשיעורי המס הגבוהים יותר החלים על בעל מניות מהותי.
הנימוק להשתת משטר מס שונה על בעל מניות מהותי היה הטענה שבידי בעלי שליטה היכולת לנתב הכנסות מהחברה בין שכר עבודה או דמי ניהול (המתחייבים בשיעור המס השולי הגבוה) לבין הכנסות מדיבידנד. על פי טיעון זה, על מנת למנוע יתרון מס ביחס לשיעור המס הכולל בפעולה באמצעות חברה לעומת פעולה כיחיד, יש להחיל על בעלי שליטה (או כהגדרתם – בעלי מניות מהותיים) שיעורי מס גבוהים יותר על דיבידנד, רווח הון וריבית.
אף שקיים הגיון בטענה האמורה, ניתן גם לבקר אותה: ראשית, יצירת קטיגורית מס מיוחדת עומדת בסתירה ברורה למגמה של אחידות בשוק ההון. שנית, הטיעון המוצג, לגבי יתרונות לפעולה כחברה מול יחיד, יפה בעיקרו ביחס לשיעור המס על דיבידנד, והוא חלש יותר ככל שמדובר על העלאת שיעור המס על רווחי הון, וככל שמדובר בריבית. שלישית, וזה העיקר – ספק רב האם החזקה בשיעור של 10% בלבד ממניות חברה (לעיתים אף זאת ביחד עם קרוב או עם שותף), יש בה כדי להקנות לבעל המניות את היכולות המיוחסות לו, ולפיכך להצדיק מיסוי בשיעורים כה גבוהים. דומה ששיעור החזקה של 50% או לכל הפחות 25% (המאפשר מניעת החלטת מהותיות) היה ראוי יותר כתנאי למיסוי השונה והגבוה יותר לבעל המניות.הפחתת מס ביחס לאפיקים בלתי סחיריםבמסגרת הרפורמה בוטלה ההבחנה בין אפיקים סחירים בבורסה לכאלה שאינם סחירים, ואשר מוסו בעבר בשיעורי מס גבוהים בהרבה. כך לדוגמה, עמדת רשויות המס עד היום הינה כי גם קרנות זרות ולעיתים אף אג"ח זרים (לדוגמה כאשר מספר עושי השוק קטן מ – 3) כפופים לשיעורי מס של נכסים בלתי סחירים: 25% על רווחי הון (ביחס לנכסים שנרכשו לאחר 1.1.03) ושיעור מס שולי על ריבית. זאת ועוד, גם רווחי הון וריבית מניירות ערך בבורסות ממדינות שאינן חתומות על אמנות מס עמן (כמו אוסטרליה, הונג-קונג ומדינות דרום אמריקה), לא נהנו מהשיעורים המופחתים.
במסגרת הרפורמה תבוטל ההבחנה בין אפיקים סחירים לשאינם סחירים וביחס לכולם יחולו שיעורי המס המופחתים. שיעור המס של 20% יחול על רווחי הון ממכירת נכסים כלשהם – סחירים או בלתי סחירים, כאשר ביחס לבעל מניות מהותי יעמוד השיעור על 25%. באופן דומה יחול שיעור של 20% גם על ריבית – לרבות מהלוואות בלתי סחירות (בעל מניות מהותי יחוייב בשיעור המס השולי). כאמור לעיל, הופחת גם שיעור המס על דיבידנד (למעט לבעלי שליטה) מ – 25% ל – 20%.
(2.11.05)מקור המאמר: http://www.Reader.Co.il
אודות הכותב:
ד"ר אברהם אלתר ושות'
משרד עו"ד – מיסים ותכנוני מס